מקור השם

שמה של הכלנית בא לה משום שהיא הדורה ככלה, ולאו דווקא בגלל הצבע. סביר להניח שאם נציב את השאלה "חשבו על פרח בר כלשהו" בפני קהל ישראלי, תזכה הכלנית למירב הקולות. אין ספק שבשל יפיה והיותה בין מספר מצומצם של מינים אדומים, בולטת מאוד בשטח, זכתה הכלנית ל'רייטינג' הגבוה בקרב פרחי הבר בארץ.

צבעי פריחה

את פריחת הכלניות המשובבת נוכל לפגוש מדצמבר עד אפריל, במרבדים מרשימים בנגב ובבתות נמוכות. צריך לזכור שלקראת שנות החמישים היה הצמח בסכנת הכחדה, והוא אולי הניצול העיקרי של הקמפיין החינוכי המוצלח ביותר בתולדות המדינה: 'הפרחים המוגנים'.

צריך לזכור שהכלנית פורחת במספר גוונים הנעים מלבן עד כחול דרך ורוד, וסגול. כל אלה הן בנות אותו המין, והפריה בין מופעים שונים אפשרית.

הכלנית שייכת למשפחת הנוריתיים, פרחיה צלחתיים, ומתאימים להאבקה של חרקים מגושמים יחסית כגון חיפושיות. המופע הנפוץ הוא של 6 עלי כותרת (3 פנימיים ו-3 חיצוניים), אולם קיימים מופעים של 5 עד 12 עלים שלעיתים ערוכים זה ע"ג זה באי סדר. הפרחים נישאים על גבעול בעל פלומה דלילה.

האבקה

פריחת הכלנית ארוכה (עד 3 שבועות ואף יותר) והיא אינה מייצרת צוף.

הפרח נסגר בלילה ונפתח ביום ונוטה להיסגר בתנאי קור ולחות. הפרח מתחיל את חייו בשלב נקבי הנמשך כ-3 ימים, ורק לאחר כשבוע יתפתחו אבקנים, ובבסיס עלי הכותרת יופיע כתם לבן הרוקם עיגול בהיר המבליט את האבקנים השחורים. הללו ערוכים במעגלים ומבשילים בהדרגה מן הבסיס ומעלה. הפרש הבשלה זה מונע האבקה עצמית.

הכלנית מתאפיינת גם בהליוטרופיזם, תאים מיוחדים בצדי הפרח גדלים בצל ושומרים על הטיית הפרח לכיוון השמש במרבית שעות היום.