קוזאק ובדווי – לדמותו של השומר העברי בארץ-ישראל

ממושבי הקוזקים שעל הדון למפגש עם השכנים הערבים. ארגון שמירה והגנה יהודי, הוקם בימי העלייה השנייה, בשנת 1909 בכפר תבור, ומטרתו טיפוח כוח מגן עברי והעברת השמירה מידי שומרים ערבים לידי שומרים יהודים. מעשה זה ביטא את האידיאולוגיה של כיבוש העבודה וכיבוש האדמה.

ארגון "השומר" צמח מארגון "בר גיורא" שהיה ארגון חשאי, אך בניגוד לו פעל "השומר" בגלוי . תחילה פעלו חבריו לביסוס השמירה העברית בגליל ואחר כך במושבות הוותיקות.

מה בין השמירה העברית להגנה העצמית? מהיכן צמח רעיון השמירה העברית וכיצד התפתח כוח המגן העברי,  על כל אלה בשנת המאה לשמירה העברית המאורגנת.

ארגון השומר

"השומר" היה ארגון שמירה להגנת היישוב היהודי בארץ ישראל שפעל בעיקר בתקופת האימפריה העות'מאנית.
הארגון נוסד בכפר תבור בערב פסח 1909, על בסיס ארגון "בר גיורא" ייעודו של הארגון היה "כיבוש השמירה": החלפת השומרים הערביים ששמרו אז על היישוב, במיוחד במושבות, בשומרים יהודיים. הארגון נוסד בגליל, שם היו מושבות חדשות.

בעת הקמתו החזיק כבר בשמירה בחווה ובמושבה סג'רה.

ארגון "בר גיורא" שעל בסיסו הוקם ארגון "שומר" נוסד ביפו בחדרו של יצחק בן-צבי (לימים נשיאה השני של מדינת ישראל). השתתפו בה: יצחק בן צבי, ישראל שוחט, ישראל גלעדי, אלכסנדר זייד, צבי בקר, יחזקאל חנקין, יחזקאל ניסנוב, ודב (ברלה) שויגר.

מפקדו הראשון של "בר גיורא" היה ישראל שוחט. שלימים היה גם מפקדו של "השומר" במשך תקופה ארוכה. הארגון היה ארגון היררכי וממודר, והיו סינונים קפדניים במיוחד לקבלה אליו. חברי הארגון עברו אימונים מגוונים.

סיסמתו של הארגון הייתה: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום", מתוך שיר של יעקב כהן.

בשנים הראשונות התקשה הארגון להשיג את השמירה במושבות, אולם במהלך הזמן הוא הצליח להתפשט מהמושבות החדשות שבגליל למושבות הוותיקות מישור החוף ובשפלה. כמו כן, הוקמו ארגונים מתחרים של בני המושבות (השומר היה שייך לעלייה השנייה) שתפקידם היה דומה, דוגמת ארגון הגדעונים בזכרון יעקב וארגון המגן במושבות הדרום.

במלחמת העולם הראשונה

במלחמת העולם הראשונה סבל הארגון מהטרדות של השלטון העות'מאני, אנשיו נאלצו להסתתר או לגלות ואחדים מהם אף הוצאו להורג. חלק גדול מנשקו של הארגון הוחרם.

במהלך המלחמה היה פילוג בתוך הארגון שבמהלכו קמה קבוצה מתוך כפר השומרים תל עדשים והקימה בשנת 1916 את קיבוץ כפר גלעדי על מורדות הרי נפתלי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה הצורך להקים ארגון שמירה רחב יותר, בהיות "השומר" ארגון קטן מאוד שמנה כמה עשרות אנשים. בוועידה שהתכנסה בתל עדשים ב-18 במאי 1920 החליט "השומר" להתפרק מרצונו, ולהעביר את סמכויותיו הביטחוניות למפלגת אחדות העבודה. החלטה זו המריצה את מפלגת אחדות העבודה להקים את ארגון "ההגנה" על בסיס ארגון השומר.

בנוסף על פעילות השמירה, הוקמו על ידי אנשי "השומר" מספר יישובים: תל עדשים, תל חי וכפר גלעדי.

מבצע "דקל" וקרבות סג'רה תש"ח

ימי ההפוגה הראשונה נוצלו להתארגנות, לאימונים, לקליטת הנשק שהגיע ולתכנונים מבצעיים לקראת חידוש הקרבות, מתוך כוונה ליטול את היוזמה.

ביחידות נערכו טקסי שבועת האמונים לצה"ל. המאמצים המדיניים לא נשאו פרי, וברור היה כי הקרבות יתחדשו בתום ההפוגה, ב- 9 ביולי. כך אכן היה, במשך עשרה ימים התנהלה לחימה עזה בכל הגזרות, כשהיוזמה היא בעיקר בידינו. ימים אלה כונו "קרבות עשרת הימים".

חיילי גדוד "ברק" בגיזרת סג'רה נערכו לקרבות קשים לבלימת התקפות "צבא ההצלה" של קאוקג'י מצפון. המערכה על סג'רה (יולי 1948) היתה הארוכה, הקשה ורבת-האבידות ביותר.

בליל 10/9 ביולי 1948 כבשו כוחות "ברק" את כפר-סבט (שדה אילן כיום) ממזרח לסג'רה ואת משלט המשטרה מצפון למושבה, אך למחרת נאלצו חיילי הגדוד לנטוש את המשלט בשל התקפות כבדות ביותר בסיוע תותחים ומרגמות של "צבא ההצלה".

החזית הצפונית

זו היתה פתיחה למערכה כבדה שנמשכה ברציפות שמונה ימים (11 עד 18 ביולי 1948). הלחץ היה גדול במיוחד על מגיני המשלטים בחזית הצפון-מערבית: "משלט המשטרה", "משלט גבעות טוראן", "המשלט הצפוני", "המשלט המערבי" ו"משלט התירס".

במערכה על סג'רה התעלו לוחמי החטיבה לשיאים חדשים של אומץ לב, עקשנות, התמדה, דבקות במטרה ואחוות לוחמים. להוציא מספר פעולות לילה יזומות של "מחלקת הקומנדו" של גדוד "ברק", שביצעה התקפות-נגד ופשיטות בעומק קווי האויב, היתה המערכה הגנתית באופיה, בתנאים קשים, מול עדיפות האויב באמצעי לחימה ועוצמת האש.

בעוד הכוחות "מחזיקים מעמד" בסג'רה  התארגן כוח מבצע "דקל" שיצא מהגליל המערבי לעבר נצרת ותקף את האויב מעורפו. המהלך המפתיע הביא לנפילת כפרים ערבים רבים לידי צה"ל ולכיבושה של נצרת.

במהלך מבצע זה, שהתנהל בתקופת עשרת הימים שבין שתי ההפוגות, נכבשו נצרת והגליל התחתון ההררי שמדרום לבקעת בית נטופה. מפקד המבצע היה חיים לסקוב שפעל תחת פיקודו של מפקד חזית הצפון, משה כרמל.

במבצע השתתפו שתי חטיבות של צה"ל "צבא ההצלה" בגזרה זו התמוטט והגליל התחתון עבר לשליטת מדינת ישראל.

סג'רה אילניה

אילניה – סג'רה, שוכנת על כביש 65 (עפולה – צומת גולני), כ- 2 ק"מ דרומית לצומת גולני.

סג'רה (אילניה), ראשונה להתיישבות היהודית בגליל התחתון המזרחי והחממה למימוש רעיונותיהם של פועלי העלייה השנייה. אדמות סג'רה נרכשו לראשונה בידי יהודים בשנת 1891 ובהמשך על ידי יק"א (החברה להתיישבות יהודית), שהקימה במקום בשנת  1900 את  החווה להכשרה חקלאית, ובשנת 1902 את המושבה סג'רה.

כוונתה של יק"א הייתה לבסס את ההתיישבות בגליל התחתון על גידולי תבואות. במסגרת החווה החל לראשונה ביישוב היהודי, ניסיון האריסות, באמצעותו מיינו את הפועלים הראויים להתיישבות. פועל שהוכיח את יכולתו לעמוד בתנאי האריסות יכול היה להתקבל כאיכר שכיר במושבות.

תקופת העלייה השנייה

בתקופת העלייה השנייה ( 1904- 1914) הייתה סג'רה לחממה הרעיונית של פועלי העלייה השנייה שנענו לקריאה 'הגלילה' ובאו להכשיר עצמם לחקלאות בחוות סג'רה, מן המפורסמים שבהם, דוד בן-גוריון, ישראל שוחט, מניה וילבושביץ (שוחט), ישראל גלעדי, ברל כצנלסון ועוד רבים אחרים.

במסגרת זו פעל בסג'רה ה'קולקטיב', ראשיתו של רעיון ההתיישבות השיתופית, ארגון 'בר-גיורא' שקיבל לידיו את השמירה המאורגנת ביישוב היהודי, ובהמשך התארגן במקום ארגון ה'שומר'. כמו כן הוקמה בסג'רה הסתדרות הפועלים 'החורש'.

בתקופת מלחמת העצמאות ניצבה אילניה (סג'רה) במוקד קרבות עקובים מדם בגליל התחתון. המושבה הייתה מנותקת ומכותרת ביישובים ערביים. בעמידתה הנחושה, בסיוע כוחות גולני, מנעה סג'רה את ניתוקו של הגליל העליון ממדינת ישראל ואפשרה את התקדמות הכוחות ממערב, במסגרת מבצע 'דקל'.