 |
'עץ הדומים' ששמו הונצח בספרה ובסרטה של גילה אלמגור הוא כינויו הנפוץ של השיזף ומקורו בשם הערבי: דום. שם ערבי נוסף: סידר, העניק לו בימי החלוצים את השם 'סידריה'. במסורת הנוצרית זהו העץ ממנו שזרו את כתר הקוצים של ישו (ומכאן שמו הלאטיני – ספינה קריסטי). ואכן ענפיו משופעים בקוצים קשים וחדים המתפתחים בזוגות מעלעלים זעירים בבסיס העלה האחד זקוף והשני כפוף, ומופעו סבוך. הוא נמנה עם משפחת האשחריים. פרט אחד הגדל בקרבת עין חצבה נחשב לעץ הזקן בארץ וגילו נאמד בכ-700 שנה. אולם לא ניתן לקבוע בוודאות כיוון שאין טבעות ניכרות בגזעו מאחר שהמין מוצאו באזורים טרופיים-סודניים בהם משך השנה עונה אחת חמה ולחה. מאותו הטעם הוא גם ירוק-עד, אלא שבאזורים קרים בארץ הוא מסתגל ומשיר את עליו בחורף. השיזף פורח כמעט כל השנה, אך בעיקר מראשית האביב עד ראשית הסתיו (מרס – אוק'). פרחיו קטנים בעלי5 עלי כותרת ערוכים בתפרחות צפופות. אברי הרביה מבשילים לסירוגין, ומניבים פרי בקוטר של כ- 15 מ"מ. לפרי השיזף גרעין חלק וגדול ובית גלעין כתמתם וקמחי. את פירות השיזף (המכונים דומים) ניתן כמובן לאכול והם מתוקים, אולם זן הבר הוא עפיץ לעומת זנים מתורבתים (הנדירים בימינו), המניבים פירות עסיסיים יותר, לאחרונים מופע מוארך. |
|
