| פרטים אודות הטיול | |
|---|---|
|
ציוד נדרש ופרטים נוספים:
|
 |
| נחל פרת – ואדי קלט | ||
|
|
אחד מהמרשימים בנחלים היורדים אל עבר שפך הירדן, נחל פרת, המוכר גם בשמו הערבי וואדי קלט, הוא, לפחות ע"פ רוב החוקרים, גבולו הגיאוגרפי הצפוני של מדבר יהודה. הנחל זורם מזרחה מקו פרשת המים הארצי בתחום כפר א-ראם, הסמוך לשדה התעופה עטרות בגובה 740 מ' מעל פני הים, משתפל מזרחה מצפון לשכונת נווה יעקב, חוצה את במת השוליים של מדבר יהודה, יורד ליריחו ונשפך לבסוף אל נהר הירדן כ-7 ק"מ מצפון לים המלח בגובה 390 מ' מתחת לפני הים. במהלכו זה צונח הנחל כ-1,130 מ' לאורך קו אווירי של פחות מ-30 ק"מ, מה שמחייב את הנחל לייצר נוף דרמתי, תוך שהוא מתחתר בעיקר באזור במת השוליים של מדבר יהודה לעומק של 150-200 מ' ביחס לפני השטח. למרות תכונותיו אלה, מהלכו מתון מספיק על מנת לאפשר מעבר נוח להולכי רגל ובהמות, מה שהפך אותו כבר בתקופות קדומות לציר תנועה משני מיריחו לעבר ירושלים ונחלת שבט בנימין. הנחל איתן – מימיו זורמים לכל אורך השנה, והוא מתברך בשפע מעיינות. לאורכו נמצא מספר לא מבוטל של אתרים בעלי עניין, נקודות ישוב קיימות ושרידי התיישבות מתקופות שונות. בנחל פרת מספר מסלולי הליכה. המסלול הזה מתמקד בחלקו העליון של הנחל. ומתחיל למרגלות הישוב עלמון – התנחלות צעירה שהיתה מכונה בעבר 'ענתות', משום סמיכות לכפר ענאתא, שזוהה במאה ה-19 ע"י החוקר אדוארד רובינסון כענתות המקראית, עירו של ירמיהו. המסלול עובר כולו ב'שמורת נחל פרת' שהיא כיום שמורה בתשלום. אורכו כ-7 ק"מ וההליכה בו נוחה. משערי השמורה משתפל שביל בשטח מדברי היורד אל עין פרת המכונה בערבית עין פארה, זוהי שורת בריכות המלאות כל ימות השנה וסביבן נווה מדבר. בגדת הנחל מעברו השני נזהה את מנזר חריתון. השביל ממשיך לאורך ערוץ הנחל, עובר בצד שרידי כנסיה, טחנת קמח שהופעלה בכח מי הנחל הזורמים ומגיע לאחר כ-1 ק"מ למעיין נוסף, לידו נמצא מספר מבנים משוקמים, וסדרת בריכות בטון שאצרו את מי הנחל לשם שאיבתם ואספקתם לירושלים. התחנה הוקמה ע"י הבריטים ופעלה חליפות עד לשנות ה-70. לצדה חורשתאקליפטוסים, בריכות טבעיות ופינת מרגוע. מכאן ממשיך הנחל במסלע גירני קשה, ויוצר נוף קניוני. לצדי הנחל נמצא צמחית נחלים אפיינית וענפה. במרחק חצי ק"מ נמצא עין אלפג'ירה. בקטע זה מלוות את השביל מספר אמות מים שהזינו מצודות לאורך הנחל בתקופות שונות. לאחר עוד 3.5 ק"מ נקודת מפגש נחלים עם נחל מכמש, המנקז את נפת רמאללה, ולדאבוננו גם את מי הביוב. המסלול מסתיים בעין מבוע (עין פואר בערבית) שכשמו כן הוא – מעיין פועם, מימיו נאצרים בבריכה עגולה וגם הם נשאבו בעבר לירושלים. בנקודה זו פעלה עד 2005 מסעדה. זוהי נקודת הסיום, מכאן עולה הכביש לכיוון ההתיישבות אלון. |
|
| הצעות למסלול טיול | |
|
הצעה מס 1 יורדים בכביש מס' 1 מירושלים לכיוון ים-המלח, כ-3 ק"מ אחרי צומת מישור אדומים פונים שמאלה לכביש 453 ("דרך אלון), נסיעה של כ- 3-4 ק"מ נבחין בחנייה בצד ימין. נמשיך על דרך העפר היורדת מהחנייה ולאחר דקות ספורות נגיעה ל עין מבוע (עין אל-פוואר). הצעה מס' 2 מסלול באורך כ- 6 ק"מ משמורת עין פארה ועד לעין פואר.מסלול הרפתקני במיוחד הכולל חציית הנחל. הצעה מס '3 ירידה לנחל בכניסה לישוב עלמון. הליכה עד לעין פארה ואו להמשיך מזרחה לעין פואר או עין קלת. |
|
| עין פארה | ||
|
מעיין שכבה, הגבוה מתוך שלש נביעות שלאורך הנחל. מליחות מימיו נמוכה ולכן הם ראויים לשתיה לאחר טיפול מינימלי. משנת 1927 נשאבו מימיו לשכונות מזרח ירושלים עד שנת 1968. בבית המשאבות שיצא מכלל שימוש שוכנים משרדי רשות הטבע והגנים החולשים על השמורה. | |
| מנזר חריתון | |
| חריתון היה הנזיר שהפיץ את הנזירות במדבר יהודה במאה ה-3 לספירה. האגדה מספרת שנכלא במקום ע"י שודדים וניצל ע"י נחש ארסי, שבשל קדושתו לא רק שלא הכיש אותו למוות, אלא הקיז ארס אל מזונם של השודדים. זהו מנזר שבילים (לאורה) שבו כל נזיר מתבודד במערה בסלע בקצה שביל. רק בימי התפילה היו מתכנסים הנזירים לטקסים ולימוד, ובשאר הזמן היו עוסקים במלאכות שונות תחת תקנון סגפני מחמיר שקיבלו על עצמם. המנזר המקורי שרד כ- 250 שנה, ורק במאה ה- 19 הוקם במקום מנזר אורתודוכסי יווני, הפועל עד היום. |
| עין מבוע – עין פואר | ||
 |
כשמו כן הוא, מעין מבעבע, כלומר מעיין פועם. המעיין גח כל 20-25 דקות. ההסבר מורכב מעט אך ניתן להסבירו כך. מעיין פועם הוא בהכרח מעיין קארסט: הוא ניזון מחלל תת קרקעי מורכב (מערה מרובת פיתולים ושלוחות), שהמים בו נקווים ועולים על גדותיהם משך 20 דקות. ה'צינור' הטבעי המרוקן חלל זה יוצא מחלקו העליון. לכשיעלה על גדותיו, ימשוך משקל עמוד המים הגולש מטה אל הנביעה את כל המים שנאגרו בחלל, ממש כפי שניתן לשאוב מים במזרק. הריקון מהיר מהמילוי ובסיומו תעלה ב'צינור' בועת אוויר, ותפסיק את השאיבה. עכשיו נצטרך להמתין שוב עד למילוי הבא. גם מי שלא עמד על הסבר זה, מוזמן לשבת ליד הבריכה, לראות כיצד המים יורדים לאיטם, ואז עולים במהירות. בבריכה להקת דגים קטנים שאמונה על התהליך: כשהמים יורדים הם ממהרים לשחות אל תא קטן שאינו מתייבש, ויוצאים ממנו רק כשהמים שוב עולים. בשולי הבריכה, פינת חמד ולצדה חורשת אקליפטוס קטנה. היתה כאן פעם מסעדה ובית קפה שפינקו את המבקרים. היום זה משטח מושלם לפיקניק, ונקודת סיום המסלול. |
|
| מנזר סנט ג'ורג' | |
 |
| נענע משובלת | ||
 |
||
