שביל ישראל | קטע מס’ 8 | ממגדל לפוריה

הארבל הוא גן לאומי של רשות הגנים הלאומיים. הכניסה אליו בתשלום. זהו צוק סלע המתנשא מעל לכנרת לבקעת גינוסר ולנחל ארבל ומאפשר תצפית נרחבת לכל צפון מזרח מדינת ישראל. בקיר הצוק נמצאת מערה מבוצרת. בניית המבצר הראשון מיוחסת לתקופה הרומית. השרידים המצויים במקום כיום נבנו בידי שליטי משפחת מען הלבנונית במאה ה-16, בתקופת הקצרה שבה הדרוזים שלטו בלבנון.

 

סיפורה הראשון של המערה המבוצרת קשור בראשית ימי מלכותו של הורדוס הגדול. הורדוס קנה את המלוכה על יהודה מידי הקיסר הרומי אנטוניוס, אבל נדרש לממש את מלכותו בעצמו. את המורדים שהתבצרו במערה דיכא בעזרת חיילים שהוריד מלמעלה בארונות הקשורים בחבלים. החיילים התלויים בארונות משכו את המורדים החוצה בעזרת כידונים עם קרסים בקצותיהם, והפילום לתהום. דייק מצור רומי דומה לזה של מצדה נמצא על ראש הר ניתאי וניתן לראותו מראש המצוק. בגללו משערים חוקרים שאולי כל הקרב של הורדוס במורדים היה במערות הר ניתאי ולא בהר ארבל. מביצורי המורדים בהורדוס לא נותר, כאמור, דבר. יוסף בן מתתיהו ביצר גם כן את ארבל. יש חוקרים המייחסים את החומה על הר ניתאי לביצורי בן מתתיהו דווקא.

השם מגדל שייך הן למושבה הקיימת היום והן לשרידיה של עיר עתיקה שההסטוריה שלה משמעותית הן ליהודים והן לנוצרים.

 

מגדל של היום היא מושבה שתאריך הייסוד הרשמי שלה הוא 1910. גם קודם לכן היו נסיונות התיישבות במקום, של נוצרים ושל יהודים, שנכשלו בעיקר בגלל המלריה שהיתה נפוצה באיזור.  המתיישבים הראשונים היו חברי משלחת גרמנית שביקשה לחפור באתר העתיק. ב-1919 רכש טריידל, המודד הרשמי של המשרד הארצישראלי, את האדמה בכספי תרומות. ה-1910 נוסדה כאן חווה חקלאית, שהיתה תחנה בדרכם שלטרומפלדור, ברנר וא.ד. גורדון. המקום הפך תחילה לבסיס לגדוד העבודה, ובהמשך-למושבה.

 

את האתר העתיק  חפרו במשך שנים הארכיאולוגים הכמרים קורבו ולופרדה. לאחרונה גילתה כאן משלחת חפירות של רשות העתיקות בית כנסת מתקופת בית שני, מהבודדים שנתגלו בארץ בכלל.

 

מגדל היתה עיר דייגים שהתמחתה בייבוש והמלחת דגי הכנרת. תושביה, רובם יהודים, מרדו ברומאים פעמיים, שהחשובה שבהם היתה בימי המרד הגדול. הם נחלו תבוסה ניצחת, מי שלא נהרג ברח בסירות לכנרת, ונטבח שם בידי חייליו של טיטוס שאירגנו לעצמם צי סירות מאולתר. העיר שהשתקמה אחרי המרד לא עסקה עוד בדייג, אלא בייצור אריגים ובצביעתם.

 

לנוצרים מגדל חשובה כי היא מקום הולדתה של מרים המגדלית. הגירסה הנוצרית הרשמית אומרת שמרים נמנתה על קהל המלווים הקרוב לישו כשהסתובב בירושלים. היא נכחה בצליבתו והיתה גם זו שאליה נגלה ישו שקם לתחיה שלושה ימים אחרי שנצלב. דן בראון טילטל את העולם הנוצרי והוציאו משלוותו, כשהשתמש בעלילת ספרו "צופן דה וינצ'י" בהשערה שמרים המגדלית היתה אשתו של ישו.

הר קרני חטין הוא הר געש מסוג חרוט לבה. הלבה שיצאה מכאן זרמה בין היתר לצפון מזרח וכסתה את גגו של צוק הארבל, לפני שהצוק הוטה על צידו לכיוון דרום.

 

בעליה להר ממערב מצויה אנדרטה של הכת הנוצרית "מסדר אל הנבואה". לפי אמונתם נשא כאן ישו את דרשת ההר המפורסמת שלו.

 

הצלבנים פלשו לארץ ישראל מאירופה. הם לא הצליחו להיטמע בנוף הארץ ובתרבותה וסימלו עבור המוסלמים את תכלית הכפירה בעיקר. מה גם שהם התמקמו במרכז הטריטוריה האיסלאמית שחבקה את כל הים התיכון. בכל תקופת שהיית הצלבנים כאן שאפו המוסלמים לסלקם.

 

קרב קרני חטין חיסל את ממלכת ירושלים הצלבנית הראשונה, שהתקיימה בין השנים: 1099-1187.

 

לאחר נסיונות מוסלמיים חוזרים ונשנים, הצליח צלאח א- דין, ממוצא כורדי, לאחד את ממלכות סוריה ומצרים ולצאת לקרב נגד הצלבנים. הוא כבש את טבריה וקרא לצלבנים להתעמת אתו.

 

צבא הצלבנים היה צבא המורכב מאבירים ומחיל רגלים. הוא גוייס, עטה את שריוניו הכבדים והתייצב, רכוב על סוסים משוריינים, בציפורי. המפקד הצלבני היה גי דה ליז'יניאן, מלך ירושלים. הכח המוסלמי, חיל פרשים קל, הקים מחנה בלוביא, כפר שהיה על רכס יער לביא.

 

בסופו של דבר יצא הצבא הצלבני מציפורי לשחרר את טבריה. הפרשים המוסלמים ליוו את הצבא הצלבני עד למורדות הר קרני חטין ביום שרב לוהט. הפרשים הצלבנים, התפצלו לשניים: כח אחד עלה לעבר קרני חיטין ואילו הכח השני דהר לעבר מעיין חיטין. הצמאון והתשישות הכריעו את הצבא הצלבני.

 

בקרב חוסל כל הצבא הצלבני, המלך גי דה ליז'יניאן נפל בשבי וממלכת ירושלים התמוטטה.