בעקבות חולמים ולוחמים – סיור מס’ 3 – קוזאק ובדווי

ימי ההפוגה הראשונה נוצלו להתארגנות, לאימונים, לקליטת הנשק שהגיע ולתכנונים מבצעיים לקראת חידוש הקרבות, מתוך כוונה ליטול את היוזמה. ביחידות נערכו טקסי שבועת האמונים לצה"ל. המאמצים המדיניים לא נשאו פרי, וברור היה כי הקרבות יתחדשו בתום ההפוגה, ב- 9 ביולי. כך אכן היה, במשך עשרה ימים התנהלה לחימה עזה בכל הגזרות, כשהיוזמה היא בעיקר בידינו. ימים אלה כונו "קרבות עשרת הימים".

חיילי גדוד "ברק" בגיזרת סג'רה נערכו לקרבות קשים לבלימת התקפות "צבא ההצלה" של קאוקג'י מצפון. המערכה על סג'רה (יולי 1948) היתה הארוכה, הקשה ורבת-האבידות ביותר . בליל 10/9 ביולי 1948 כבשו כוחות "ברק" את כפר-סבט (שדה אילן כיום) ממזרח לסג'רה ואת משלט המשטרה מצפון למושבה, אך למחרת נאלצו חיילי הגדוד לנטוש את המשלט בשל התקפות כבדות ביותר בסיוע תותחים ומרגמות של "צבא ההצלה".
זו היתה פתיחה למערכה כבדה שנמשכה ברציפות שמונה ימים (11 עד 18 ביולי 1948). הלחץ היה גדול במיוחד על מגיני המשלטים בחזית הצפון-מערבית: "משלט המשטרה", "משלט גבעות טוראן", "המשלט הצפוני", "המשלט המערבי" ו"משלט התירס". במערכה על סג'רה התעלו לוחמי החטיבה לשיאים חדשים של אומץ לב, עקשנות, התמדה, דבקות במטרה ואחוות לוחמים. להוציא מספר פעולות לילה יזומות של "מחלקת הקומנדו" של גדוד "ברק", שביצעה התקפות-נגד ופשיטות בעומק קווי האויב, היתה המערכה הגנתית באופיה, בתנאים קשים, מול עדיפות האויב באמצעי לחימה ועוצמת האש.
בעוד הכוחות "מחזיקים מעמד" בסג'רה  התארגן כוח מבצע "דקל" שיצא מהגליל המערבי לעבר נצרת ותקף את האויב מעורפו. המהלך המפתיע הביא לנפילת כפרים ערבים רבים לידי צה"ל ולכיבושה של נצרת. במהלך מבצע זה, שהתנהל בתקופת עשרת הימים שבין שתי ההפוגות, נכבשו נצרת והגליל התחתון ההררי שמדרום לבקעת בית נטופה. מפקד המבצע היה חיים לסקוב שפעל תחת פיקודו של מפקד חזית הצפון, משה כרמל. במבצע השתתפו שתי חטיבות של צה"ל "צבא ההצלה" בגזרה זו התמוטט והגליל התחתון עבר לשליטת מדינת ישראל.

אילניה – סג'רה, שוכנת על כביש 65 (עפולה – צומת גולני), כ- 2 ק"מ דרומית לצומת גולני.

סג'רה (אילניה), ראשונה להתיישבות היהודית בגליל התחתון המזרחי והחממה למימוש רעיונותיהם של פועלי העלייה השנייה. אדמות סג'רה נרכשו לראשונה בידי יהודים בשנת 1891 ובהמשך על ידי יק"א (החברה להתיישבות יהודית), שהקימה במקום בשנת  1900 את  החווה להכשרה חקלאית, ובשנת 1902 את המושבה סג'רה.

כוונתה של יק"א הייתה לבסס את ההתיישבות בגליל התחתון על גידולי תבואות. במסגרת החווה החל לראשונה ביישוב היהודי, ניסיון האריסות, באמצעותו מיינו את הפועלים הראויים להתיישבות. פועל שהוכיח את יכולתו לעמוד בתנאי האריסות יכול היה להתקבל כאיכר שכיר במושבות.

בתקופת העלייה השנייה ( 1904- 1914) הייתה סג'רה לחממה הרעיונית של פועלי העלייה השנייה שנענו לקריאה 'הגלילה' ובאו להכשיר עצמם לחקלאות בחוות סג'רה, מן המפורסמים שבהם, דוד בן-גוריון, ישראל שוחט, מניה וילבושביץ (שוחט), ישראל גלעדי, ברל כצנלסון ועוד רבים אחרים. במסגרת זו פעל בסג'רה ה'קולקטיב', ראשיתו של רעיון ההתיישבות השיתופית, ארגון 'בר-גיורא' שקיבל לידיו את השמירה המאורגנת ביישוב היהודי, ובהמשך התארגן במקום ארגון ה'שומר'. כמו כן הוקמה בסג'רה הסתדרות הפועלים 'החורש'.

בתקופת מלחמת העצמאות ניצבה אילניה (סג'רה) במוקד קרבות עקובים מדם בגליל התחתון. המושבה הייתה מנותקת ומכותרת ביישובים ערביים. בעמידתה הנחושה, בסיוע כוחות גולני, מנעה סג'רה את ניתוקו של הגליל העליון ממדינת ישראל ואפשרה את התקדמות הכוחות ממערב, במסגרת מבצע 'דקל'.