אם את הקנה נוטים לבלבל עם הסוף, הרי שהעבקנה זוכה לעיתים בטעות לכינוי 'במבוק'. אכן כל הנ"ל הם בעלי גבעול גלילי וקשיח העשוי פרקים פרקים.
 

סוגי הקנה

אך מן הראוי שנעשה סדר בדברים: בארץ קיימים רק שלשה סוגים: הקנה המצוי, קנה הסוכר והעבקנה. האחרון נחלק לשני מינים – העבקנה השכיח, הנפוץ לאורך השבר הסורי אפריקאי (גולן, עמק החולה, עמק הירדן ומדבר יהודה) והעבקנה הנדיר, אותו נמצא בעמקים ובשרון.
 

מבנה

שני המינים הם גיאופיטים רב שנתיים בעלי קני-שורש המתפשטים לרוחב בתת הקרקע ונמנים עם משפחת הדגניים. הגבעול עבה יותר מזה של הקנה, והעלים סרגליים, עוטפים את הגבעול בבסיס שרוחבו כ-6 ס"מ והם מתפרשים לצדדים במבנה סימטרי ובשונה מן ה'קנה' בו העלים מתרחבים מן הבסיס עד מחצית אורכם, בעבקנה הם הולכים וצרים כלפי מעלה.

אורך העלים נע בין 55-90 ס"מ, עובי הגבעול 3-5 ס"מ ואף יותר, אורך הפרקים כ-50 ס"מ, והם מופרדים ברקמה ספוגית צפופה. הגבעול מתנשא לגובה 4-7 מ' ובמקרים חריגים עד 10 מ' ויותר.

פריחה

העבקנה פורח מראשית הקיץ עד בוא החורף (יולי-דצמ') התפרחת היא במקבץ המכונה 'מכבד', זהו קיבוץ מסועף וצפוף של שיבולים הפרושות בזוית רחבה. הזרעים מחופים במוץ 'מברשתי' ומותאמים להאבקת רוח.